על פי המועצה לשלום הילד, בשנת 2018 היו מוכרים לשרותי הרווחה 140,399 ילדים, המהווים כ-% 14 מכלל הילדים בישראל. מדובר על עלייה של 37% מאז שנת 2000. סיבות הדיווח השכיחות ביותר הן הזנחה, התעללות פיזית והתעללות מינית.
ילדים ונוער בסיכון, מקבלים סיוע מהרשויות, העמותות והמוסדות שמנסים לענות על צרכיהם הפיזיים והנפשיים. האתגר הוא להמשיך את הליווי גם לאחר גיל 18, באותו המקום ועם צוות מוכר ויציב. הפחד של רבים מהם הוא שבבוא היום הם יצאו לעולם, ללא ליווי או תמיכה, ללא מסגרת שהיא בית.
"אנחנו שלהם והם שלנו.. תמיד"
"בית הוא היכן שהלב נמצא" שר הזמר המפורסם אלביס פרסלי. בית הילדים על שם צבע (אלעזרקי) הנמצא בנתניה, הוא בדיוק הדוגמא לכך. הבית הוא בין היחידים אם לא היחיד, שמספק תמיכה מהרגע שהילד מגיע ולאורך כל חייו. הילדים קטנים כגדולים יודעים שצוות בית הילדים ילוו אותם ביום הראשון של כיתה א', ביום הגיוס, לאוניברסיטה, לחופה, בלידת הילד הראשון ויהיו איתם תמיד ולתמיד.
"את רואה את הקולאז' שמאחורי?" שואל אותי יהודה כהן, שמנהל עם אשתו ריקי את הבית שקיבלו לידיהם לפני כ-31 שנים, "כל אלה הם הילדים שלנו. לצידם תלויה התמונה של הורי. שתי התמונות יחד נותנות לי כוח בכל יום מחדש. אני חי, נושם, חולם, מגשים ומנהל את בית הילדים הזה, יחד עם רעייתי היקרה, עם צוות מדהים המונה למעלה ממאה איש ועם ידידים ותורמים מהארץ ומהעולם. אנחנו שלהם והם שלנו, תמיד!" הוא מספר בהתרגשות ומוסיף: "המהות שלנו היא הורות לכל דבר, מברכת הבוקר טוב ועד סיפור הלילה טוב, מהכניסה לגן ועד הכניסה לחופה. מדובר על מאות בוגרים שהגשימו את חזוננו. הייחודיות שלנו היא ביכולת להפוך ילד בסיכון לאדם שלם עצמאי ומצליח, שתורם לחברה בה הוא חי ומקים משפחה בריאה ומאושרת, שילדיה לעולם לא יתקרבו למעגל הסיכון".
הכל התחיל עם נתינה ללא גבולות
אלפונסו וגלדיס צבע, מייסדי בית הילדים, עלו עם משפחתם מטנג'יר לישראל והשתכנו בשכונת פרדס הגדוד שבנתניה, שם נתקלו לראשונה בילדים שהתגוררו בשלושה בתים של המוסד הדתי "סיני", הסמוך למקום מגוריהם. בתקופה זו הצטרפו אליעזר ורחל קוגלר למנהל המוסד "סיני" כדי לסייע בניהולו, עד שהאיש נפטר. בשלושת הבתים בפרדס הגדוד נותרו כשלושים בנים. זה היה ביתם היחידי, ובני הזוג קוגלר יחד עם משפחת צבע לקחו את כולם תחת חסותם.
שני הזוגות המשיכו לגדל את הילדים בשלושת הבתים, אך עלה חשש שבעלי הבתים, שחיו בבלגיה, יגיעו לדרוש אותם בחזרה. לכן, במחצית השנייה של שנות השישים, הקצתה עיריית נתניה מגרש להקמת בית לילדים. עם הקמת הבית החדש ב-1969 נקלטו בו 50 ילדים מהמוסד "סיני" וממקומות אחרים. בהמשך, בסיוע תרומות רבות, התרחב הבית ומספר הילדים והצוות גדל משנה לשנה. 21 שנים לאחר מכן הגיעו בני הזוג יהודה וריקי כהן שהחליטו לקחת את הבית, בו גרו אז 37 ילדים, תחת חסותם. מאז ועד היום, נוספו מאות ילדים ונוער בסיכון.
ילד מטופל יהפוך להורה מדהים
"המטרה שלנו הייתה שכל ילד וילדה הגדלים בביתנו יהפכו להיות הורים מדהימים לילדים שלהם, ויגדלו דורות של נכדים ונינים מאושרים" מסביר כהן ואומר: "כיום אנו מעניקים לילדים בית ומשפחה, מספקים את צרכיהם הפיזיולוגיים, מאפשרים להם לגדול בסביבה תומכת, חמה ואוהבת וזה כולל סיוע טיפולים והעשרה לימודית, חינוכית וחברתית, והסעות ליותר מ-24 בתי הספר שברחבי נתניה".
מודל עבודה ייחודי
העשייה המבורכת של השניים שמגדלים דורות של ילדים ונוער בסיכון, כיום מדובר על כ- 200 ילדים בגילאי 6-21, משתקפת במהלך השיחה. טוב הלב, הנכונות להשקיע, האהבה לדבר, יכולת הנתינה האינסופית, האמונה השלמה בדרך ובתוצאה והשמחה שמלווה הצלחה של כל ילד או נער, באים לידי ביטוי במהלך שיחתנו בזום, בכל מילה, הבעת פנים וגם בין השורות. הרב קרליבך אמר: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו", וזה בדיוק האופן בו יהודה, ריקי והצוות, פועלים לאורך שנים ומאמינים בכל ילד וילדה, המופנים אליהם על ידי רשויות הרווחה. אמרה חשובה זו גם מתנוססת לראווה באתר המקסים של העמותה.
לדבריו של כהן, פועל הבית על פי מודל עבודה מקצועי ייחודי שפיתח, ואשר אומץ על ידי מוסדות שונים בארץ ובעולם, לאחר שהניב תוצאות מעולות מוכחות. המודל מבוסס על 3 עוגנים מרכזיים:
1. מימוש היכולות.
2. יציבות לאורך זמן.
3. מענה רגשי שעוטף את השנים האחרים.
"ילדים בסיכון שעוברים ממקום אחד לשני, מבית ילדים למשפחת אומנה וחוזר חלילה, יכולים לאבד את הביטחון ועסוקים בהישרדות. בנוסף לליווי שהילדים שלנו מקבלים מאיתנו ומהצוות לאורך כל חייהם, ובמידה ומתאפשר, אנחנו דואגים להביא את אחד ההורים או את שניהם כשהם חוגגים יום הולדת, עולים לכיתה א', מתגייסים ועוד. בין אם ההורים בתמונה או לא, אנחנו שם בכל ציון דרך, כולל בר/בת המצווה, מסיבת הגיוס ועזרה במימון הלימודים. אנחנו גם נגיע כמחותנים לחופה ונחזיק להם את היד לכשייוולדו הילדים שלהם".
לקראת סיומה של שיחתנו המרתקת, המעניינת והמרגשת, מדגיש כהן שוב: "הורות זה לא רק ללדת אותם, אלא להיות שם בשבילם תמיד. כל ילד שנכנס לביתנו ולליבנו, הוא הילד שלנו לכל דבר וכך הוא יישאר תמיד. לפני שבוע וחצי חיתנו ילד נוסף שמצטרף ל 70 הילדים שנשואים ומגדלים משפחות למופת. יש לנו גם ילד (בוגר) שהיום בן 43 ובתו חזרה לעשות שירות לאומי בבית הילדים, כחלק ממערך שלם ששם את הילדים לפני הכל, וכולל גם אנשי חינוך, טיפול ועוד.
"חשוב לנו לתת מענה גם לילדים של הילדים וזה הרעיון המרכזי. אנחנו לעולם לא נפרדים, והילדים עצמם, מקבלים ביטחון, הם פנויים לעשות דבר שכל ילד עושה, ללא צורך הישרדותי וחשש הקיומי. הם גם מבינים שיש להם עתיד. אין ספק כי יש פה גם תרומה לחברה ולקהילה. בבוא היום, ילד מקבל הופך לאדם נותן".
להכרות נוספת עם הפעילות המבורכת של בית הילדים, מוזמנים להיכנס לאתר בית הילדים>
וגם: לעמוד הפייסבוק, ויקיפדיה וערוץ היוטיוב.