סוד העיצוב היפני

וואבי סאבי הוא זרם באסתטיקה יפנית. מעצבת הפנים אסתי די נור מתמחה בו והסטודיו שלה אף נשא שם זה. מהו זה ואיך ניתן לשלב אותו בבתים, מוסדות ועסקים בישראל.

"סגנון יפני שמקורו בזן בודהיזם מהמאה ה-16, שהתחיל בקרב אומני טקס התה היפני. הגה אותו לראשונה נזיר, שהזמין אליו את הסמוראים החשובים בזמנו והם הנחילו הלכה למעשה את הגישה בארמונות המפוארים שלהם. הם יצאו לכפרים ולסביבה לחפש חפצים שעניינו אותם.

הגישה הזאת בעיצוב פנים גורסת שהיופי הנמצא בפשטות. החוויה צריכה לעבור דרך הדברים, זו גישה שצמחה דווקא ממקום של שפע ושובע. עודף יוצר "רעש" גם בעין. כשנותנים כבוד ומפנים תשומת לב לכל פרט, אין צורך בהרבה.

"הרעיון שמציע הוואבי סאבי, שהיופי נמצא בלא מושלם, הלא שלם. הוא שהופך אותו לחד פעמי. כשכלי חדש וגמור ללא רבב, יהיו עוד כמוהו, אבל אם הוא נסדק מעט, אם נגעו שיני הזמן בצבע שעל העץ, באלה נמצא האופי. ב"פגום" יש עניין, יש מסורת. הוא חשוב בזכות ייחודו והסיפור שהוא נושא אתו. למשל, החלודה היא תזכורת לגשמים שירדו על הגדר. היופי של החיים נמצא במתן כבוד לערכים של זמן ומקום".

"בשונה מהתפיסה המערבית, פה גם ל'אין' יש מקום שווה ערך. כלומר, זה לא רק איזה כדים אניח, אלא גם הרווח שביניהם הינו בעל משמעות עיצובית. לריק יש ערך אסתטי. החלל, דורש חשיבה עיצובית לא פחות מהמחשבה על חפצים ששמתי".

"הסגנון הזה הוא מכלול ערכים, שעיקרם הנגיעה בין האדם לטבע. התרגום בפועל יהיה שימוש בחומרים טבעיים, פשטות וניקיון. כפרי אך מתוחכם. זה מגיע ממקום של שובע, מעין תיקון. ליצור הרמוניה עם הטבע, תוך מודעות לעצמנו ולסביבה".

"יש דגש על הטיפול באור. היפנים לא אוהבים אור ישיר, הם יצרו הצללה, מיסוך שיגרום לאור מסונן לחדור, במקביל הם פתוחים למרחב. אנחנו מכירים את הפרגודים היפנים. זו פילוסופיית חיים יפנית, להימנע מישירות, לשמור על מסתוריות. הערפול הוא חלק מתרבות והוא בא לידי ביטוי ביחס לאור".

בארץ, השמש חזקה: "עד כמה שאפשר, אשתדל שלא יהיו תריסים, אשתמש במסכים או בפרגולות להצללות. בבית היפני המסורתי יש מחיצות אל הגן, המוסרות כשמזג האוויר מאפשר זאת. בארץ, אשתמש בחלונות גדולים שיכניסו את הטבע פנימה ויתנו תחושה של מרחב".

"עיצוב פשוט, פונקציונלי, חף מקישוט מצוי אף באדריכלות המודרנית המערבית. בוואבי סאבי קיבל אינטרפרטציה, דגש על החומרים שיהיו קצת גסים, כפריים, לא שלמים ומהוקצעים, לפעמים ניכר הזמן שעבר עליהם. חשוב שעיצוב החלל לא יתאמץ, מינימליסטי ודי מונוכרומטי.

עולם הצבעים של הוואבי סאבי לקוח מהסביבה, מהטבע. במערב האורבני, נכלול גם אפור וחום, צבעי בטון ואבן לצד ירוק, בריק, כחול אינדיגו".

"לאורך השנים, עוד לפני שפניתי לתחום, לפני עשור, עיצבתי בתים, לי ולקרוביי. התחלתי בלימודי ארכיאולוגיה, בהמשך, בניו יורק התמחיתי בניהול מוסדות תרבות. כשחזרתי ניהלתי מחלקה במוזאון ישראל, בהמשך ניהלתי את בית הארחה לאומנים במשכנות שאננים ועשיתי תואר במדיניות ציבורית עם התמחות בתרבות. ניהלתי את המועצה לתרבות של מפעל הפיס ואז שימשתי מנהלת סל תרבות ארצי מטעם משרד החינוך".


אחרי שעשתה תפקידים בכירים, הרגישה שמיצתה את העשייה הציבורית: "החלטתי לפרוש ורציתי להתחיל מחדש. למדתי עיצוב פנים בטכניון ומאז עוד המשכתי להשתלם ולהתמקצע. לימודי הארכיאולוגיה מהעבר מאוד עזרו לי בלימודי העיצוב. יש שם ארכיטקטורה והבנת אורח החיים החומרי, אופן השימוש בחפצים. באותו הזמן בניתי בית לעצמי ועיצבתי אותו אינטואיטיבית בסגנון הוואבי סאבי. הכרתי נגר שלמד נגרות מקדשים יפנית ובעקבות העבודה אתו החלטתי שאני חייבת לנסוע ליפן".

"טסתי לטוקיו, שהיא יחסית מסורתית. הסתובבתי ברחובות וחשתי שקט. זה היה עוצמתי, כמו תהליך רוחני ואני לא אדם שמחפש 'הארה'. התחלתי לתהות מה גרם לי לשקט הפנימי הזה.

הבחנתי שיש הרבה מרחב. למרות שיפן נתפסת אצלנו צפופה, יש אוויר. למשל, אנשים לא נוגעים אחד בשני, לא נכנסים למרחב האישי. אלינו זה הגיע בקורונה, היפנים חיים ככה. יש פתח להציץ, אבל רב נסתר על הגלוי. זה קיים בתפיסת החיים וניכר בעיצוב. שימוש וכבוד לחומר ולטבע. האדם חלק מהנוף הוא לא מכניע אותו.

הצפיפות היא מבחירה, כי לא בונים בהרים. הטבע קדוש בדת השינטו. כדי לא לפגוע באלוהות נשארים חלקים שלו בלתי נגועים. יוצר רוגע".

"החלטתי שהייעוד הבא שלי בחיים יהיה לעזור לאנשים להרגיש כך, למצוא שלווה ביום יום שלהם. רציתי להכניס את הגישה הזאת לעיצוב כדי לגרום לבית להיות שקט, פתוח, מואר נכון. שישקף לאנשים את הסיפור הפרטי שלהם. כל חפץ שנכנס הוא בעל משמעות, פיזית ורוחנית כאחד.

במיוחד חשוב בדירות עירוניות, שם המקום מצומצם ויש ערך רב להשגת תחושת המרחב. מינימליזם, ארגון, אחסון, ריהוט רב תכליתי לצד מרחבים פתוחים וחומריות מחממת יוצרים את ההרמוניה המעודנת."

"יש שמאוהבים בתרבות היפנית, מגיעים במטרה ברורה לבית בסגנון כזה. אבל גם אנשים שפשוט מחפשים עיצוב נקי. שרוצים הרמוניה, אוויר, מרחב נשימה.

הוואבי סאבי מכניס שלווה ושקט. ישראל מדינה צפופה. עם הזמן רובינו נתגורר בערים. יש חשיבות לעיצוב הבית בקשר עם הטבע, עם המבט החוצה, עם תחושת מרחב וסדר. מבוגרים ששבים לעיר, צעירים עירוניים, שמחפשים מרחב נשימה בעיצוב מינימליסטי אורבני".

"זה עניין של התכווננות. בית עם ילדים קטנים מטבעו עמוס יותר, אבל יכול להבנות עם הקווים המנחים האלה. לא צריך עיצוב מושלם. זו בדיוק הגישה העיצובית שמדברת על היופי שבחוסר השלמות. זה בסדר, בבית צריך להרגיש נוח. זה הדבר הכי בסיסי. לא כדי שאורחים יגידו 'וואו איזה עיצוב' אני מתכננת עבור הדיירים, זה הסיפור שלהם. נכון, כדי להחזיק בית כזה, צריך סוג של משמעת. לשאול מה אני צריך, מה כבר לא, היפנים טובים במשמעת, זה מאלץ להתבונן כל הזמן ולראות מה כבר לא משרת אותנו ואפשר לוותר עליו. זה להיות בערנות לאופן בו אני חי".


0542040064

אתר

פייסבוק

אינסטגרם

לפרטים נוספים